ארכיונים עבור פוסטים עם התג: רוני ראובן
ronireuven

צילום: גלעד אופיר

תערוכה משותפת של פסול וציור – רוני ראובן,חדווה ראובן באוצרות דורון פולק.

התערוכה מוצגת עד 22.3.2017

גלריה עירונית מכון המים, גבעתיים

רחוב השומר 7

פתוח: ב, ג, ו 14-11

התאמה בצבע הנע על סולם החומים מעורפלים מוכתמים.

התאמה בצורניות על ידי דיאלוג הממוסס את הנגיעה האישית ויוצר עבודה היברידית חדשה שהיא בדרך כלל בעלת איפיוני מיצב כנסייתי.

התאמה רעיונית תודות לשמוש במוטיבים ארכטיפיים הלקוחים מאוצר סמלים פולחני:

עין המאזכרת את עינו הפקוחה של הורוס, סירה המובילה את הנשמה מארץ החיים למתים. צלמיות לעת צרה. קמיעות וכתבי סתר להגנה. פירמידות שיקרבו את המאמין לבוראו…

אלא שהפולחן במקרה זה אינו צולח:

הסירות כבולות . הצלמיות עוורות ומבותרות.הפירמידות ננסיות. כתבי הסתר הם בליל ללא משמעות.

העץ והחרס מחוררים ופצועים.

עבודת המזבח כאשליית שווא.

תערוכה מומלצת .

מודעות פרסומת

בור שחור,כפתור,מיים רבים – רוני ראובן

מאת דורית קדר

בור שחור

roni001

רוני ראובן, מתוך סדרת "כלים שלובים," 1987, טכניקה מעורבת על עץ לבוד, 120X150 ס"מ.

שנות התשעים של המאה הקודמת מאופיינות בציור בקנה מידה גדול ממד על  עץ לבוד של מטר על מטר, המאכלס באחת את הפיגורטיבי והגאומטרי, פרספקטיבה והשטחה, ללא הרשאה להתכוננות עין הצופה ,על פי צופן כלשהו.

הציור דמוי ערפילית כבדה עם הבלחות אור אקראיות.

מרכז הקומפוזיציה מתפקד כחור שחור, השואב כל מוטיב קרב לשפתו או כלוע געשית ,המקיאה ומפזרת רישומים דמויי מקטעים גיאומטריים, שברי סוס, מקצבי שרבוט, ודימויים מוחשיים – כולם מאוחדים תחת זרות מנוכרת.

בור שחור כפרץ יצירה המחייב עצמו להתממש.

כפתור 

roni002

רוני ראובן, מתוך הסדרה "אלקה," 1999, טכניקה מעורבת על נייר, 70X70 ס"מ.

שנות האלפיים מניבות עבודות שממדן קטן, בכמיהה לעגל ולהשקיט רעשים.

הן שולפות מהשגרה אביזרים תמימים ככפתור ומעיל, כפפת מטבח ומחבת, נייר קיר רוקוקו ואר-דקו, מרצפות ערביות…

ואולם חור שחור מכסה על הפריטים,מבודד,מייתם,מעוות גדלים ומעורר חרדה.

בכפתור התגלו בולעניים, חגורה היא חבל תלייה ,אבזם הוא נשק מחודד מתחבא בחושך.

הפרץ יצא לאלוף עצמי ,חסר אונים מול השגרה שקמה על יוצרה.

מים רבים

roni003

מתוך הסדרה "מוצפן," 2015, טכניקה מעורבת על עץ, 100X70 ס"מ.

עבודות אחרונות אסורות בשלשלת של חור שחור וכפתור.

מים רבים לא ישטפו את החושך. וילונות של שצף כנחיל ונחשול, ללא התחמה וגבול.

מים רבים ,כמבול של אי ודאות ,הולמים ,מתריסים, מאתגרים ומאיימים לכסות בהרף מכחול את היוצר ואת הצופה בשברי גלים משתרעים מכל עבר.

הפרץ נכנע לכאוס ההתהוות ובכניעתו ,אולי יצלח להתעלות על עצמו. התעלה על צמו.

 

רוני ראובן "מוצפן" – גלריה טובה אוסמן ינואר 2016

כמה מחשבות על ספור הבריאה.

מאת דורית קדר

DSC_9039 

תערוכתו של רוני ראובן מהווה הזדמנות לדון בקצרה על הקשר בין תת מודע , מודע ועל מודע.

כביכול שלושה היבטים נפרדים של הנפש או ההכרה.

אולם אף חוקרים ופסיכולוגים  מערביים קרבים  בשנים האחרונות למסקנה שההפרדות הן תוצר של קונצפט אפריורי.

הפרדות , בעקרון, מועילות לקטלג ולמיין. מיקום במגירות עשוי כביכול לסייע באגירת המידע.

אוגר ומשמר המידע השמרני פותח מגירה עם תווית מדויקת, המפנה אותו לכאורה, למקור ידע קביל ורלוונטי.

שפת התקשורת, שהתפתחה במאה הקודמת קוראת תגר על הפרדות , שיוך קבוע ואיסוף ידע מגירתי.

הרשת האינטרנטית והטכנולוגיה החכמה מחקות את מבנה המח העשוי תאים והקשרים  פוטנציאליים אינסופיים ביניהם.

ככל שנוותר על שיוך וקטלוג קבוע – תיסלל אפשרות לבנות הקשרים חדשים על פי הקונטקסט המשתנה של קיום שרק מתפרש מעבר לכל גבול מדומיין אפשרי.

חיי ערות או "המודע" מושפעים בהכרח מחיי הדמיון, הפנטזיה, החלום או "התת מודע". מודע ותת מודע כיחידה אינטגרלית מקישה על אמונות ופילוסופית חיים או במילים אחרות על "העל מודע".

שלושת ההיבטים אינם אלא יחידה אחת זורמת.

הנופים של רוני ראובן מעוררים תחושה של דבר מה בראשיתי, אפל, סוער, שאינו מותיר מרווח על המצע: מים רבים , רקיעים  קודרים ומתנגשים, בקעים ושרידי בעלי חיים עתיקים.

בעולם החלומות ניתן לדמיין נופים שכאלו המעוררים חרדה להתהלך בהם. חרדה מהחיים. חרדה מהמוות. חרדה הטבועה ביצורים סופיים ההולכים לקראת הלא ידוע שהוא עיקרון הסופיות  הוודאי ביותר ,שאינו פוסח על אף יצור  או תופעה בקיום.

עולם החלומות, כפי שהובהר מעלה, מקיש על עולם האמונות. אין כמעט תרבות אחת של בני אנוש לאורך ההיסטוריה, שאינה עוסקת בנושא הבריאה. בהיבט הבראשיתי  ההופך את הכאוס לעולם סדור.

לפני הבריאה הכאוס אינו עונה על חוק או כוון כלשהו.

אחרי הבריאה ,על פי המיתוסים, ניקוים מים של מטה, ומים של מעלה מושמים שם…וישנם אזורים יבשים שיהפכו ליבשה ..ומאורות שמיים להאיר מן החושך…

כנראה שהפסיכולוגיה האנושית שואפת לברוא סדר וצפי בעולם , שמטבעו, אינו ודאי עקב השתנות וסופיות.

באורח פרדוכסלי כל עם מאמין שסיפור הבריאה שלו עונה על אמיתה מוחלטת ,בשעה ששאר סיפורי הבראה אינם אלא מיתוסים – פרי המצאה ספרותית.

אולם פרדוכס זה עשוי להתבהר כתומך התזה של חרדת הקיום הבסיסית.

אחיזה בספור בריאה ייחודי אחד מעצימה את תחושת הסדר, הביטחון  בשייכות ומדחיקה את החשש הקיומי הנורא בפני השתנות וסופיות

תערוכתו של ראובן מצביעה על חרדה קיומית ,הניכרת  בצבעים הכהים, בדחיסות ובקומפוזיציה מרוכזת . בעת ובעונה אחת היא גם משקפת  את השאיפה להתמודד עמה  באמצעות הבעה של משיכות מכחול מעובות וחזקות ובעצם העיסוק באפיונים הקמאיים המנווטים את כולנו.