לזכרו של מנשה קדישמן :

רועה צאן יודע נפש הכבשה.
גם אם היא לבנה למדי,
כל כבשה וחייה.
בשדה. רכה. שלווה.מלחכת.נשמעת.
עקב עדינותה הפכה סמל לקורבן.
ישוע הנוצרי המקריב עצמו למען האנושות.
הוא שה האל- Agnus Dei.
הכבשה לא פוסחת על יהודים ומוסלמים . הפכה לזבח עליו החוגגים ברית עולם.
נטבחת בעל כורחה בעקבות נוהגים.
כמו בכל עקידה – לא כל הכבשים לבנות.
יש תמיד עקוד פרסונלי.
כמו עקידת יצחק.
כמו עקידת חיילים שמנהיגיו לא השכילו לייצר אורחות שלום.
הקורבנות ניתנים לספירה כמו הכבשים הנטבחות.
הנשמה – לא.
לכל כבשה – צבע וקומפוזיציה משלה.
לכל ראש סכמטי של אדם מברזל מאפינים חד פעמיים.
לכל עץ – צופה משלו דרך החור שבעלוותו.

עדינות ורגישות לעושר החיים.
עצב וכאב קשה כמו צליל הברזל כמענה לגדיעה הנכפית בשם אידיאל שהוא לרב – כוזב.

דורית קדר