ארכיונים עבור פוסטים עם התג: התבוננות

אילונה אהרון על מוטיב העין.

מאת ד"ר דורית קדר

 

עין על צבעיה.

הבעות.

איפור.

בחסות גבות

על צורה וסמיכות

וטקסטורה.

עין הפוכה.

חזרתית.

ממוסגרת.

מצולמת.

מודבקת.

מצורפת.

כרקע לגרפיקה.

עין הוליוודית.

גברית ונועצת.

בוכייה.

מפתה.

חלקים.

חלקים.

נראית

ורואה.

נשית.

מסוגננת.

 

אילונה אהרון "טביעת עין"

גלריה עודד שתיל ליברמן 8

10.5.18 – 23.6.18

אוצרת: אירית לוין

 

ylona_invite

מבוא לאזוטריקה

מאת ד"ר דורית קדר

אזוטריקה – או תורת המסתורין ליוותה משך שנות תרבות האדם את הדתות הגדולות כאנטיתזה סודית וסמויה.

אם הדתות הממסדיות מתבססות על קטבים הנחשבים לקדושים, מתווכים אנושיים בין האלוהות לקהילה וגוף של איסורים ומצוות, הרי שהאזוטריקה היא מלאכת המחשבת של יחידי סגולה. 

הדתות הממסדיות מתבססות על אמיתות מוחלטות הבלתי ניתנות לערעור ובכך הן מהוות טריטוריות סגורות. לעומתן, האזוטריקה מדרבנת מחשבה, רגש, ואנרגיה מרחיבי הקשרים.

הקשרים אלו מתקיימים אך ורק מחוץ לטריטוריות כי אינם עונים על מוחלטות כלשהיא: 

כל מושא ראייה עשוי להיתפס באורח שונה, כי כל דבר הוא תלוי קונטקסט וכל קונטקסט הוא תלוי בזווית הראייה וכל זווית ראייה תלויה ביכולות או באי-יכולות ההקשרים של הרואה.

אם הרואה מתמיד בתרגול של חידוש הקשרים, הוא יגלה יותר ויותר הקשרים אשר יעשירו את יכולת ההקשרים המנטלית והרגשית, ויכולת זו רק תביא לגילוי של הקשרים נוספים עד אינסוף.

הדת הממוסדת בוראת מאמינים בדרך אחת בלבד המובילה לגן-עדן או לגיהינום והכל תלוי אם המאמינים מצייתים או לא למצוות ולאיסורים.

האזוטריקה בגין הוראת ההקשרים המתחדשים מעוררת באדם את יכולת הפליאה בפני התופעות האינסופיות של היקום על ממדיו. 

פליאה בפני הממדים האינסופיים של היקום משקפת את הקרבה לאינסוף או לאלוהות. במילים אחרות, הדתות גורמות לציות עיוור בשעה שהאזוטריקה מהווה מעין מעיין נעורים מתחדש ומחדש.

באורח פרדוקסלי, צייתני קבוצה דתית וטריטוריאלית אחת נלחמים נגד צייתני קבוצה דתית וטריטוריאלית שנייה. לעומתם, תלמידי דרך הפליאה רואים את המצע המשותף לכל הברואים והולכים בדרכי שלום. הסיבה נעוצה בכך שאכן ניתן להילחם בין טריטוריות סגורות, אך כאשר ישנו זרם של התהוות משתנה ומתחדש תדירות האופציה של מלחמה לא קיימת.

810_Hinduism-Manipura_Stomach

Dorit Kedar, Hindusim – Manipura, Stomach, Mixed Media On Plywood, 40X60CM

 איזיק סילמן: מחשבת צלם – אשה

סדרת דיוקן אירית לוין (1989 תל אביב ) וסדרת דיוקנאות של נזירות אורתודוכסיות (2012 יריחו)

מאת ד"ר דורית קדר

 

דיאלוג בין עין הצלם לבין המודל. חושף ונחשפת. חושפת ונחשף.

אדם, כמו כל יצור, לא יראה לעולם את פניו וחלקים מגופו.

בבואתו נקלטת אך ורק על ידי מתווך כמראה, כצילום דומם או מונפש.

פניו וחלקים מגופו גלויים לכל, פרט ליצור עצמו.

פרדוקס קיומי הבורא את הדרמה אנושית הגדולה: שיח בין מה ברצונו של האדם לחשוף ומה ברצונו להסתיר. בין מה שהוא רואה כעובדה לבין מה שהוא מאמין כאמת כביכול עובדתית.

המתבונן  במושא הראייה משתתף בדרמה, ועל כן ירצה לפענח את הנראה בפועל על הרבדים שהוא סבור שהם קיימים אך סמויים…
משחק מוחות בין המתבונן למושא ההתבוננות, מהווה מקור להתרחשות פסיכולוגית הצובעת את  חיי היומיום, הסיפורת, ההגות, הדת והמיתוס. מה נגלה ומה סמוי. איפה מלכות האדמה ואיפה מלכות שמיים. מה רואות העיניים ומה עלום.

איזיק סילמן נוהג לעקוב אחר נהיית עינו ולצלם את הנקרה על דרכיו המסועפות – נופים ואנשים, אמנות ובעלי חיים, מבנים ותגליות מוזרות.

דיוקן אירית לוין משקף את עינו החדה של המתבונן: התרכזות בחלק העליון של הגוף, נטיית הראש משתנה מפרופיל, לשלושת רבע חזית ולחזית שלמה. בהירות העור וניקיונו החזותי הנצרב  על ידי שמלה בגווני שחור, צוואר  מתארך, או מכוסה בצעיף קפריזי.

אוזן אחת עירומה והשנייה עדויה בעגיל  דומיננטי.

זרועות וידיים מוצגות בתנוחות פיסוליות מגוונות. איפור מדגיש את קשתות הגבה, חלונות עין  כהים ופעורים בזווית ראייה משתנה בעוד שהשפתיים מעובות באודם – חתומות.

המשחק בין צלם למודל  מתבסס על הסכם לא כתוב: התרכזות בבימוי הנקי לא מאפשר לחדור אל מעבר להבעת הפנים של המודל. בדומה לעולם האופנה – הביגוד הייחודי, האבזור האקסטרווגנטי, האיפור כמו  התנוחות המלאכותיות, קמעה דרמטיות – מותיר את  הפענוח הפסיכולוגי  של הדמות – מחוץ ליכולת פלישה של עין חיצונית וכך, באורח מוזר הקמריות נדחקת אל המסך האחורי והריחוק נשמר.

לעומת דיוקן אירית לוין, נזירות השייכות לזרם הכנסייה האורתודוקסית, מצולמות בשעת השתתפות באחד מחגיה החשובים של הנצרות. הן באות לטבול במי הירדן בקרבת יריחו כדי למרק את העוונות  ובכך לזכות בטוהר הרוחני ולהיות ראויות להתגלות האל ולהוות חלק מצאן מרעיתו.

ישוע הנוצרי נטבל על ידי יוחנן המטביל על אף שלא היה בו רבב, אולי כדי להזכיר את חובת ההיטהרות של המאמינים.

על אף האחידות במראן: דיכוי כל רמז לנשיות הגוף, הסתרת שער הראש, סמלי קדושה קולקטיבים –פניהן המשולהבות חדלות מלעמוד על המשמר והדיסציפלינה האופייניים, ומאפשרות היסחפות טוטלית על ידי גלי האמונה.

משחק שבין הגלוי לסמוי מהתל בצופה: אינדיבידואליזם נשי שומר סוד בעוד שהאחידות המאפיינת את מראה החיצוני של הנזירות, מזמין את הצופה להתחבר לאקסטזה וללהט הדתי על חשבון המתרחש כאן ועכשיו.

צור קשר: איזיק סילמן

Iritlevin_007a

דיוקן אירית לוין (תל-אביב 1989)

להסיט את ההכרה כדי להוות חלק מזרם ההוויה

מסה זעירה לזכרו של האמן ג'ון בייל ( 1928 דטרויט2015 תל אביב)

(מאמר מלא בקטלוג עצמו. ראה פרסום של האוצרת אירית לוין)

 

לצייר מתוך תכנון מראש אומר להגיע לתוצאה רצויה, לפחות מבחינה אידאית.

לצייר מתוך מסע, תהייה וכורח אומר לא להגיע ליעד שנקבע מראש.

בייל בחר בדרך השנייה.

הציור הוא משל למסע-תהייה הנוצר מתוך כפייה מתורבתת, גילויים והתגלות.

קו ושדה הצבע מתנגשים, מתעמתים, מכתירים, סובבים, פולשים, נחצים ומתעבים.

כתמים הומים, נערמים, משקפים ומשתקפים, מלוכלכים או מונו-כרומיים.

קווים רצים, זוויתיים, חוזרים על עצמם מתוך להט בלתי מרוסן.

אין גבולות; אין כווני מרחב; אין זכר לסממני הזמן.

האמן מתחבר לדחף בראשיתי כצייד הניצוד על ידי תשוקתו.

יוצר מתוך אינסטינקט ארכאי.

יוצר מתוך תירבות הרוח והידע.

דורית קדר

ג'ון בייל – אתר אינטרנט

JohnByle_039 JohnByle_009 JohnByle_021 JohnByle_025

ניב ברונשטיין

אין איש פה

 

  •  מה דוחף אדם-אמן לרפטטיביות אינטנסיבית ללא הבדלה בין אם המוטיב המצויר הוא פרה, ברווז, כרזה, בניין או קבר?
  • מה דוחף אדם-אמן לדיוק אובססיבי, כך שכל המכוניות, כל הפרות, כל הנשים וכל המשאיות ישובטו שוב ושוב, בעוד הכל נעשה במלאכת יד ובפורמט זעיר המתחפש להדפס מתועש?
  • פרדוקס של התבוננות, התכווננות, הנכחה במציאות דה-פרסונלית שבה אדם וטבע מאבדים מחד-פעמיותם.

דורית קדר

ניב ברונשטיין – אתר האמן

 ayalontraingraveyardduckscows

לאורך כל התרבות האנושית עוסקים ענפים שונים בפילוסופיה בנושא הנראות. לכאורה, הנראות היא פשוטה: צופה מסתכל ורואה (אם אינו עיוור) את מה שכביכול נמצא מול עיניו. בהקבלה ניתן לייחס את הדיאלקטיקה בין רואה לבין נראה לשאר החושים דרכם נקלטת המציאות: שמיעה וצליל, הרחה וריח וכדומה. אולם, פיענוח המציאות הוא כנראה המטלה המורכבת ביותר שיש.

על האדם לברר לעצמו תחילה כיצד נעשית פעולת הגישור בינו לבין העולם. פעולת הגישור מושפעת ממרכיבים שונים כמו יכולות הגוף הפיזי, או אנרגיות המושפעות על ידי מערכת רגשית ומנטלית. גרעין זה של גוף, מערכת רגשית, מערכת מנטאלית ואנרגיה המופקת משלושתם קשור למערך ארכיאולוגי של ההכרה.

ההכרה תלויה בהערמה של גורמים חדירים וחודרניים. גורמים אלו נוסדים על ידי התניה של מקום גיאופוליטי, גוף אמונות וחוקים, משמעות מגדרית, מנהגי עדות ופולקלור, מערך סוציו-פוליטי, סטטוס חברתי ואישי בתוך המשפחה ומחוצה לה ולבסוף, יכולות ומוגבלויות של היחיד כיצור חד פעמי. מארג מרובד זה של התניה מהווה מעין צללית השוכנת כזיכרון קולקטיבי ואישי וצובעת בהכרח את הניקוי על ידי החושים. מארג זה מתקשר לעיקרון השיוך והשימור המתעל בסופו של דבר את אופן ההתבוננות וצובע את מה שניקלט. על מנת לקלוט את המציאות ללא תיווך של עיקרון השיוך והשימור יש לבצע פעולת רפלקסיה נחושה אשר תשחרר את ההכרה מתבניות קבועות שכביכול קולטות מציאות.

פעולת הרפלקסיה נועדה לשחרר את הקליטה מאוטומטיזם הנכפה על ידי עיקרון השיוך והשימור. פעולה הכרחית נוספת המתלווה לרפלקסיה היא תרגול הגילויים וההתגלות. על הקולט לתרגל מדי יום זווית ראייה נוספת אשר תעשיר את הנקלט. בד בבד גילויים בשדה הלא מוכר יאתגרו הקשרים מנטליים רגשיים ואנרגטיים חדשים, כאשר אלו מעצימים את יכולת הגילוי. אין חדש ללא התחדשות עצמית; אין גילוי ללא התגלות והיפוכם של דברים. לחיות את מטלת הגילוי וההתגלות פירושו לזנוח את עיקרון השיוך והשימור ולפתח במקומו את יכולת ההתנסות, ההרפתקנות וההתהוות.

מכלול עבודותיה של האמנית אלינה שמוקלר יכול להוות דוגמה למאמץ ממושך לפענח את הנקלט. שמוקלר רושמת, משרטטת, מציירת, מפסלת את המזדמן, את הדמיוני ואת המתוכנן. תחומים אלו מקבלים הלחנה של מדיום, צבע, קומפוזיציה, קצב ומצע משתנים. דמויות, דיוקנאות, בנינים – זוכים על פי חשיבה ותחושה בקונטקסט משתנה תדירות.

שחור לבן, זהב, עיבוי, דילול, גיר, עיפרון, שמן, נייר דחוס, או רגיל, דיקט, בד – הכל משמש כאמצעי וכיעד לקבע את הדינמי; דינמי אשר פירושו במקרה זה רצון לקליטת המעטה החיצוני כמו גם את התמריץ הפסיכולוגי או המהות המפעילים את המעטה. האמנית במודע או שלא במודע רודפת אחר סינתזה בינה, כנושא קולט מציאות, לבין מושאי הראיה החולפים, הרצים והמתחדשים אל מול עיניה.

-דורית קדר

אתר האמנית: http://www.alinashmukler.com

IMG_0311 IMG_0329 IMG_0330 IMG_0331 IMG_0332 IMG_0333

עבודותיה של מיכל רז עשויות מסינתזה של ציור, צילום, הדפסה וקולאז'.

ניתן לאתר בעבודות שלוש גישות, לכאורה מנוגדות:

  • גישה אחת נשענת על הנראה: השפה הפורמלית מתרגמת את הנמצא באורח ריאליסטי/ פיגורטיבי/ מוחשי, כאשר מקורות ההשראה הם החפץ, נוף אורבני וטבע.
  • הגישה השנייה נשענת על אורנמנטיקה אתנית/ תעשייתית/ דיגיטלית והיא מאופיינת בחזרה שיטתית או כאוטית על צבע וצורה.
  • הגישה השלישית היא סינתזה של שתי השפות המנוגדות: מוטיב אורנמנטלי, על סוגיו, עשוי לחדור אל תוך הסצנה הפיגורטיבית ללא כל התראה, בעוד שדימוי מוחשי יבצבץ ללא הרתעה מתוך ההפשטה.

עבודותיה של רז עשויות לשמש משל לתודעת האדם המתכננת מחד והמופתעת בהכרח מאידך, כמו תודעה של יומיום ושעה אחר שעה, המקטבת בין רצונות ומחשבות סובייקטיביים לבין התרחשות דינמית לא צפויה ולכן, אף מאיימת.

הצופה בעבודות בעין תמימה עלול ללכת שבי אחר המערך הצבעוני, המרענן כביכול. בהדרגה תתחיל העין לאתר את המוטיבים החדים דמויי כלי מלחמה, מסלולי טיסה, מטוסי וכלי משחית אחרים

האווירה האורנמנטלית הקסומה הופכת לבעתה וזאת למרות ובגין האסתטיקה כקו מוביל דומיננטי

דיספליי6 דיסקו6 היי6 הימאליה6 ירקון6 מדבר6 קונפטי6 רחבה6

tadmor

צבי תדמור

אמן, הוגה, מתבונן,

בכל מה שנגיש לעין, למחשבה ולרצון לתרגם מציאות לציור, מתוך התחבטות והכרה עמוקה במורכבות המטלה.

היעד קבוע – להעלות את המתרחש במקום הנבחר כמושא לציור, על נייר, בד או כל מצע אחר.

הדרך משתנה – יחסית לקונטקסט החדש בחלל ובזמן.

הדילמה העומדת בפני הצייר היא כיצד למזג, לשלב, לעמת, להדיר את הדיאלוג שבין פרט למכלול, בין המוחשי למופשט, באמצעות תחביר חזותי, הנשען באחת, על תלת מימד ממשי ודו מימד אשלייתי, מציאות נתונה כאן ועכשיו ומציאות הציור שתתקבע לעתיד.

העין הסובייקטיבית הופכת לצייד העט על מושא ראייה ייחודי, כשהוא בהכרח פן אחד בלבד הנבחר מתוך זרם מראות הלובש חזות משתנה, על פי זוית ראייה עדכנית ברגע רצוי.

האמן נע בין רצון לקבע מושא ראייה, תוך מתן מקום לתחושת החולף.

כך ידורו הברור והמטושטש, הפיגורטיבי והמופשט, הראליסטי והגאומטרי במשכן אחד, מהדהדים אחד על משנהו. סדרה רודפת סדרה מדי יום כדי לחדד את החוש המגשר בין מחשבה לעין, בין ראליה לאמנות.

האמן מתפעם מהנראה, משתוקק להאחז, לא להרפות, להנציח על המצע, תוך הבנה עמוקה שהוא עוסק בזעיר אנפין, בורא חלום ועוד אחד תוך שקיקה ספוגה בחיפוש, מחקר והיסוס. שקיקה נחושה ולפעמים נואשת, כבולה על ידי דחף לא מרוסן.

האמן מכוון עצמו בכל רגע ככלי מיתר, ער להופעת הצירים לקראת הילוד, במכחול, פחם, עפרון, שמן, מיים… נעתר לזליגה חופשית, הכתמה מעובה, רישום אקראי, התמוססות ומחיקה. רבדי שקיפות ועמעום על סולם צבעים מעודן, שדות מונוכרום, מאבק בין פיגמנטים, קרבות בין הנקלט להעלמות. כנראה שהאמן מודע לפגיעות מושאי הצפייה. אובייקטים, כמו דיוקנאות אדם בעל חיים ועוף, נושאים בממשותם את זרע הכליון.

בינתיים, פרגמנט ציורי מתחזה לשלם בעוד השלם מתפזר וניתז, שואף להמלט ממסגור הנייר.

מדי יום יש להחליט מה לצייר איך ומתי, את מי ומה לקבע תוך ויתור.

לחשב את המצויק על בסיס הריק, את הריק כמשקל נגד למצויר.

תדמור לא מסגר עצמו על פי זרמים או סגנון.

מדי יום יצא להרפתקאה, כדי להתמודד עם המראות של חזות היצורים, סביבתם העירונית ונופים. מטבע הדברים, מציאות אינה בת קיבוע, ואולם אפשר להעניק נופך, חוויה תוך התרגשות רבה, בזכות צבע, צורה, קצב וקומפוזיציה.

לשלב תכנון ואלתור, בעבודת פולחן מהודקת, כמהה לחפש ולגלות, למצוא ולחפש.

– דורית קדר