על הדמיון – הגיגים.
בעקבות יצירתה של נירה פוקס – עין עירון
מאת דורית קדר
תודה מיוחדת לנורית פוקס על סיכום הדברים ועריכתם
הדמיון אינו כבול להגדרות חד משמעיות או לתיאוריות מוגבלות. מהותו – פתיחות לתהליכים אינסופיים. פיתוח תחושת החוויה וההכרה בדינמיקה של התהוות המציאות, מפתחת את כוחו של הדמיון.
עולמנו מאופיין על פי עיקרון החד פעמיות והארעיות. זברה אחת לעולם לא תהיה העתק מדויק של רעותה וכדומה. השכל האנושי שאינו מפותח דיו, נוטה ליצור הפרדה בין ממדי החשיבה, ההרגשה, החישה והעשייה (כך שהוא או חושב, או מרגיש, או חוקר או אמן וכן הלאה), ועל כן נוטה לראות ולחוות בצמצום את הסקאלה האינסופית שלהם.
ככל שהאדם מצמצם את המרווחים בין חשיבה, הרגשה, חישה ועשייה, הוא מרחיב את מנעד ההתבוננות וקליטת ההתהוות הדינאמית.
צמצום המרווחים שבין ממדי החשיבה, הרגשה, חישה ועשייה מחייב:
א. הכרה ראשונית בכך, שבהכרה יש תבניות קבועות המהוות מכשול; דעה קדומה, הרגל אמוציונאלי וכפייתי או אובססיה מעשית.
ב. מאמץ להשתחרר על ידי סטייה רצונית ממקור שחוזר על עצמו, והתמדה יומיות בכך.
תרגול זה מחולל תהליך של השתנות. כדי לקלוט את הסולם האינסופי של ההתהוות על האדם לאמץ ללא הפסקה את דרך ההשתנות הפנימית, ולכן גם להתמודד ללא הפסקה עם אתגרים חדשים הנמצאים מחוץ לעולמו הפנימי.
במצבים בהם מציאות, דמיון ופנטזיה שלובים זה בזה, יתבלבל האדם פעמים רבות בין ראיית המציאות, לבין מה שהוא מדמיין או מאמין בו.
דמיון יכול להפוך לפנטזיה קבועה ההופכת הרסנית (לדוגמה, מחלות נפש כגון: מחלת הרדיפה, דפרסיה וכו'). מנגד, דמיון יכול להפוך לפנטזיה יצירתית ועל כן חיובית, בה חוש המציאות אינו מאפיל אלא מהווה ממד נוסף. ככל שמתפתחת היכולת להבדיל בין מציאות לבין דמיון לבין פנטזיה, כך גם מתחדדת יכולת ההתבוננות ואתה תפיסת המציאות של האדם, והדמיון והפנטזיה החיובית הופכים פוריים יותר.
כוח הדמיון המהווה חלק אינטגרלי מהמציאות מוצא את ביטויו ב:
- המצאות – המצאות הינן תלויות זמן ומרחב, ולכן לעולם תלויות הקשר (לדוגמה: הקשר תרבותי או אמוני). הן מביאות לעולם רעיונות, תיאוריות וחפצים חדשים בכל תחום שהוא (מדעים מדויקים, מדעי הרוח), כדי להרחיב ממד, וכדי לשנות אורח חיים. יכולת ההמצאה זמינה לאדם המפתח שכל רב ערוצי כרשת אינטרנטית, שכל הרואה את ההווה העכשווי, תוך הקפדה על שמירת הריק המאפשרת לו להיות ראי לזרם ההתהוות העובר דרכו. שכל שאינו מורגל בתפקוד רב ערוצי מקדש את מה שהוא מכיר, אינו מודע לקיומו בעולם שהוא תלוי זמן ומרחב, ועל כן נוטה לשמר תבניות המונעות ממנו להיות חלק מזרם ההתהוות.
- עולם הילד המדמה במשחק, עולם אלטרנטיבי המושפע מאורח חייו תלויי זמן ומרחב. האדם שאינו מודע לאורח חייו זה, יוצר סקטורים וטריטוריות בתוכן הוא חי, ומבחינתו זו המציאות ואין בלתו. הטבעת אורח החיים שאינה מכירה בתנועה המתהווה בהם משמרת רפטטיביות ותקיעות. שכל המורגל בשפה רב הקשרית, המתהווה תמידית, הוא ללא התחלה וללא סוף. למידת השפה הרב הקשרית היא תהליך קשה מעצם ההתמודדות של להיות במשוב ללא תוויות.
- הוראה ולמידה המרחיבים ממד, נשענים על ידע מצטבר מהעבר. ידע שאינו רק התנסויות סובייקטיביות, אלא תובנות שיש להן פוטנציאל לבניית חולייה נוספת בלא מוכר. זה מתאפשר כאשר ההכרה אינה מתקבעת בסובייקטיביות, אלא מודעת למשוב האין-סופי של זמן ומרחב משתנים המאפשרים להכרה התבוננות רפלקטיבית על עצמה.
עם הידע המצטבר מהעבר בתהליך של הוראה ולמידה נבנים הקשרים חדשים המרחיבים את יריעת חוויית החיים, בניגוד להוראה ולמידה של ידע קיים המועבר כמקשה אחת ללא שינוי מדור לדור.
- חלימה[1] – עולם החלימה מבטל את החוקים הפיזיים המגוונים כמספר הפלנטות, והשליטים ביקומים. הוא מבטל את ממד הזמן השועט קדימה לעבר כליה של כל תופעה וכל דבר במרחב כלשהו. וכן הוא מבטל את חוקי המרחב ומאכלס מקום אחד עם משנהו מזמנים אחרים. בחלימה תת-המודע, המודע והעל-מודע כנראה מתערבבים זה בזה, וכך, פחדים, כמיהות, התנסויות מהיומיום הופכים לבליל אחד שזמן ומרחב ליניאריים אינם שולטים בו.
ככל שהאדם מפתח את הכרתו למשוב שהוא תוצר של ההשתנות המאפיינת את החיים והמוות, כך יצמצם את הפערים בין הממדים. מאידך, ככל שההכרה מקובעת ואינה שועה להשתנות, כך גדלים המרחקים בין תת-מודע, מודע, ועל-מודע. האדם מופעל ע"י דחפים ויצרים של התת-מודע המשפיעים בהכרח על המודע, ומונעים תרבות של העל-מודע, וזאת עקב המרווח שנוצר בין תגמול טבעי שהוא תוצר משוב של החולף, לבין אי-ויסות של המוח. במילים אחרות, סטגנציה התנהגותית, חזרתיות, התמכרות ושהייה במקום אחד, כנראה פוגמים בגמישות המוח ומונעים ויסות בהתאם למתרחש.
דוגמה הממחישה את הנאמר לעיל הינה, נושא ההתמכרות למין, שאובחנה לאחרונה כהפרעה. ממצאי מחקרים חדשים מעידים כי חשיפה של ילדים ונוער לפורנוגרפיה דרך האינטרנט, גורמת להפרדה בין התגמול הנורמטיבי שמיניות מספקת לבין וויסותה באמיגדלה[2] שבמוח.
- חזון – בתרבויות דמות האל, דמות המתקשר, השמאן, הנביא, הקדוש, אלים מתווכים ואבות קדומים, כל אלו מתאפיינים ביכולות למסור מסר על עתיד שיתהווה, כי הם מגשרים בין עולם הנצח או האלוהי לבין עולם החומר שהוא סופי.
למגשרים בתרבויות השונות אפיונים דומים; נראות חיצונית ייחודית מלידה (א-סימטריה חזקה בגוף, עמוד שדרה בעל חוליה תחתונה מעוותת ועוד), לידה לא טבעית ומיתה לא טבעית (ייסורים לקדושים, או עלייה באורח לא טבעי השמימה וכדומה).
לאורך התרבויות, החל מסיפורי גילגמש, הדמיון המופיע כארכיטיפ זהה הלובש מידיי פעם צורה שונה, כנראה בא כתמיכה נפשית לאדם הירא מעצם סופיותו ומעניק לו מרחב של חיים שלאחריי. ולכן, אולי בהיבט זה, ניתן לכנות את הדמיון ככלי להישרדות רוחנית. הישרדות הלובשת צורה על-פי זמן ומרחב תרבותיים לאורך ההיסטוריה, אך משמרת את אותו העיקרון. לפעמים השער לאינסוף הוא מתחת לאדמה, לפעמים בשמיים, בעומקי הימים, או על פסגות ההרים, אך בכל המקרים הוא נסתר מהעין הרגילה.
- מציאות דמיונית אלטרנטיבית – ספקטרום לקויות הנפש
הערות:
[1] קישור מעניין לנושא החלימה https://www.youtube.com/watch?v=2W85Dwxx218
[2] האמיגדלה נמצאת במרכזו של המוח התיכון, צורתה היא של שני מוקדים דמויי שקד. נחשבת למעורבת ישירות בתהליכי וויסות רגשי, מאחר והיא מקושרת עם תגובות רגשיות למצבי סכנה, בעיקר פחד ותוקפנות. (מתוך אתר https://eyalyanivdotcom.wordpress.com/)
תובנות ליום יום 